החלטה בתיק רע"פ 710/05

א.        זו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 8508/04 (סגנית הנשיא הכט והשופטים שפירא ונועם), בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים בת"פ 1255/98 (סגנית הנשיא דותן). עניינה של הבקשה, משאלת המבקש לחזור בו מהודייתו בתיק ולבטל את הרשעתו.

ב.        נגד המבקש הוגש כתב אישום, יחד עם עוד 10 נאשמים, מפרשה עצובה שעניינה מותו של אדם ופציעתו של אחר בתאונת עבודה במהלך ביצוע עבודות של חציבה וחפירה בבור במסגרת פרויקט בניה; גושי סלע התנתקו מדופן החפירה ופגעו בשני האנשים. בעיצומה של פרשת ההגנה הגיעו כל הנאשמים, לרבות המבקש, להסדר טיעון עם המשיבה. המבקש הורשע לפי הודאתו  ביום 8.9.03 בכתב אישום מתוקן בעבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וגרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק. בכתב האישום המתוקן תואר המבקש כמי שהיה "אחראי מקשר ומתאם" בין מזמינות העבודה לבין הפרויקט, ומכוח תפקידו זה ומכוח תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) התשמ"ח-1988 היה אחראי לבטיחותם של  המנוח ושל הפצוע.

ג.        ב- 7.12.03 הגיש המבקש לבית-משפט השלום בירושלים בקשה לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 לחזור בו מהודאתו ולבטל את ההרשעה, וזאת בנימוק של הלכה חדשה שנתחדשה בבית-משפט זה, בע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נגד יגאל תנעמי ואח', פד"י נח (1) 1 (להלן - פרשת סולל בונה). בית-משפט השלום קבע (בהחלטה מיום 21.1.04) כי שינוי בהלכה משפטית אכן מהווה נימוק מיוחד - כדרישת סעיף 153 הנזכר - להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו, אלא שבפרשת סולל בונה לא שונתה ההלכה המשפטית, שכן עמנו היא משכבר, מע"א 655/80 מפעלי קרור נ' מרציאנו פ"ד לו (2) 592, 601-600 וכן ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי(טרם פורסם). על דברים אלו חזר בית-המשפט המחוזי בירושלים בדנו בערעור שהגיש המבקש, בקבעו כי פסק-הדין בפרשת סולל בונה נסמך על פסקי-דין קודמים בנושא, ולא שינה את ההלכה הקיימת.

ד. (1)   בבקשה דנא טוען המבקש, כי גם אם אין בפסק-הדין בפרשת סולל בונה כדי להביא לזיכויו,מכל מקום יש לאפשר לו לנסות ולהוכיח את חפותו, ולהציג בפני בית-המשפט את שאר הראיות שברשותו; הצגת יתרת הראיות בשילוב עם פסק-הדין בפרשת סולל בונה עשויה לשנות את אחריותו המשפטית לתאונה. לטענותיו לו היה הסניגור (דאז) מודע לפסק-הדין, לא היה מייעץ לו להודות במסגרת עסקת הטיעון.

(2)      בנוסף טוען המבקש כי טעו בתי-המשפט ביישום ההלכה שנקבעה בפרשת סולל בונה. תקנה 6 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה קובעת כי: "הטיל המזמין את ביצוע הבניה על קבלן ראשי, יראוהו כמבצע הבניה לענין תקנות אלה והחובות המוטלות בתקנות אלה על מבצע הבניה מוטלות עליו". בפסק הדין בפרשת סולל בונה נקבע כי לאחר הטלת העבודה על קבלן ראשי אין לראות במזמין העבודה אחראי, אפילו לא קיים הקבלן הראשי את חובותיו. לפיכך טוען המבקש כי לעניין עבודות החפירה והחציבה יש לראות בו מזמין העבודה, ובקבלן המשנה שהועסק לצורך זה - קבלן ראשי לעניין עבודות אלו. גם אם לא תתקבל טענה זו, טוען המבקש כי בשלב הבנייה שבו אירעה התאונה אין צורך בשכירת קבלן ראשי, שכן לא היו קבלני משנה שיש לתאם ביניהם, מלבד קבלן עבודות החפירה והחציבה. על כן, בנסיבות המקרה, אין לראות בו קבלן ראשי לעניין העבודות.  

ה.        המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה אין המבקש מצביע על הלכה שנתחדשה בפרשת סולל בונה, וממילא לא ברור כיצד ידיעת הסנגור על פסק-הדין בפרשת סולל בונה הייתה משנה את המלצתו למבקש באשר להודאתו, ואת אחריותו המשפטית של המבקש. בנוסף טוענת המשיבה, כי שאלת יישומה של הלכה בנסיבות מקרה ספציפי אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור לערכאה שלישית, וכי אפילו טעה בית-המשפט ביישום ההלכה המשפטית, אין בכך כדי להקים למבקש עילה למתן רשות לערער על פסק-הדין. גם לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי לא טעה בית-המשפט ביישום ההלכה. אין חולק על כך שתפקידו של המבקש היה אחריות לתיאום וקישור בכל הנוגע לעבודות באתר, ועל כן הוא אחראי גם מכוח תפקידו; אחריותו של המבקש מכוח סעיף 6 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה אינה תלויה בכמות קבלני המשנה שבאתר, ומרגע תחילת העבודות ועד סיומן נופלת האחריות על הקבלן הראשי.

ו.        לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה.

(1)      כידוע, רשות ערעור בפני בית-משפט זה כערכאה שלישית לא תינתן אלא רק במקרים  חריגים המעלים שאלה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל(טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); וכן רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). הבקשה הנוכחית אינה מעלה שאלות מן הסוג המצדיק מתן רשות ערעור בערכאה שלישית, ואינה נופלת בגדרי החריגים המיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. טענותיו של המבקש מתמקדות ביישום ההלכה שנקבעה בפרשת סולל בונה למקרה דנן.

(2)      אף לעיצומם של דברים: עיינתי בפסיקה שהובאה בבקשה ובפסקי הדין הקודמים. ראשית, אכן הלכת סולל בונההלכה בעקבות פסיקה מקדמת דנא. בצדק צוטט ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון נ' מרציאנו(ע"א 655/80 פ"ד לו (2) 592, 600), בו אמר השופט ד' לוין:

"ככלל, ייחשב היוזם והמטפל בארגון ובהוצאה לפועל של עבודות בניה, בתור מבצע הבניה. אם אותו אדם מעסיק קבלן ראשי, וזה עוסק בביצוע פעולות הבניה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, והחובות המוטלות בתקנות על "מבצע הבניה" מוטלות עליו - על הקבלן הראשי. ואולם, מקום שפעולות הבניה מבוצעות שלא באמצעות קבלן ראשי אחד, לא משתחרר האדם היוזם ומארגן את פעולות הבניה מחובותיו כמבצע הבניה".

בדומה פסק השופט טירקל בעניין סולל בונה(עמ' 20):

"עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו, אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה".

כך גם בהלכת ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי(טרם פורסם) (מפי השופט ריבלין), שם הוסבר הנימוק לגישה זו.

(3)      אמור מעתה: לפיכך אין צורך להידרש לשאלה האם שינוי בהלכה מהווה נימוק מיוחד הנדרש לצורך חזרה מהודיה במסגרת סעיף 153, שכן ההלכה שנפסקה בענין סולל בונה אינה חדשה ואף אינה מושיעה את המבקש לגופה בנסיבות המקרה. אכן, אין המדובר בבקשה לחזרה מהודיה לאחר גזר-דין, שלגביה הגישה מחמירה מטבע הדברים (כדברי השופט גרוניס בע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), אך גם במקרה של חזרה מהודיה לפני גזר-דין - כלשונו - "אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות". משסר הטעם המרכזי לבקשה, חידוש ההלכה - אין מקום להיעתר לה, שהרי נשקלה בשיקול דעת ככל משפטו וחוקתו בסיועו של סניגור מיומן, ואין טענה כי הנאשם לא הבין את הדברים, והיתה הודאה עובדתית באשר להיותו של המבקש "האחראי, המקשר בין המזמין לבין הפרויקט"; ראו גם ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראלפ"ד נז (1) 577, 617-616. אכן, אין לבוא בטרוניה עם המבקש על שהוא מנסה לשוב ולפתוח את הדיון, ובאי כוחו טענו לו כל שניתן; כבר ציינה סגנית הנשיא המלומדת בבית משפט השלום את הקושי המובן באשר לאדם בגילו של המבקש בהרשעה ובעונש, אך נזכור כי להרשעה בגרימת מוות בתאונות דרכים, למשל, מגיע לא אחת - למרבה הצער - אדם שלכל עניין ודבר תיפקד נורמטיבית לאורך חייו, והוא נדון לענישה לא קלה. כך בנסיבות של רשלנות בת רגע; אולי מקל וחומר יש לראות זאת כשהמדובר בתחום בטיחות הבניה, במחדלים שתשומת לב מתאימה היתה מונעת אותם. כשהמדובר בחיי אדם אמר המחוקק דברו ועל בית-המשפט לפעול, ואין מנוס מהטלת אחריות, וכך ראוי.

(4)      אגב אורחא אציין, כי בבור עסקינן, ובדין העברי יש עיסוק מרובה בנזקי בור, ואף שהתוצאה שם שונה בין נסיבות של מוות, שבהן ישנו פטור, לבין נסיבות פציעה, שבהן יש חיוב (ראו בבלי, בבא קמא כ"ח ע"ב; שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון, ת"י כ-כ"א; רמב"ם הלכות נזקי ממון י"ב, ט"ז; אנציקלופדיה תלמודיתכרך ג', ערך בור; גולאק יסודי המשפט העברי ב', 235; אלבק, פשר דיני הנזיקין בתלמוד, 40, 66 ואילך העוסק גם באחריות של מזיקים במשותף).

ז.        כאמור, לא אוכל להעתר לבקשה. המבקש יתחיל לרצות את עבודות השירות ביום י"ח באדר ב' תשס"ה (29.3.05).

           ניתנה היום, כ"ו באדר א' תשס"ה (7.3.05).

                                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: